שו"ת לבחור הישיבה המתלבט

"תורתו אומנותו" – האם עצם הרישום בישיבה פוטר אותי, גם אם אני לא לומד כל היום?

המעמד של "בן תורה" הוא הדבר הכי חשוב שיש לנו, אבל "תורתו אומנותו" זו לא רק הגדרה למשרד הביטחון – זו הגדרה של חיים. הפטור נועד למי שבאמת "ממית עצמו באוהלה של תורה" יומם ולילה, ובוחר שלא לשרת בשירות צבאי בהנחיית רבותיו. בחור הלומד תורה ברצינות ובוחר לצד זאת לשרת בשירות משמעותי אינו זקוק לפטור. מלבד זאת, מי שלא לומד בשקידה בוודאי הפטור לא מיועד עבורו. התואר "בן תורה" דורש מאיתנו יושרה: אם אתה לומד – אשריך; אבל אם לא – המוסר היהודי הפשוט אומר שצריך לשאת בעול עם הציבור, בטח במצב של פיקוח נפש.

יש בציבור מי שהתרגלו לחשוב על הצבא כעל "גזירה" או ניסיון של המדינה לשנות אותנו. אבל כשמסתכלים על המלחמה עכשיו, רואים תמונה אחרת. גדולי ישראל תמיד ידעו שמלחמה להצלת ישראל היא "מלחמת מצווה" של "לא תעמוד על דם רעך". כשצריך לשמור על יישובים ולהציל חיים, זה לא עניין של פוליטיקה אלא של אחריות. המעבר בראש הוא מתחושה של "בורחים מגזירה" להבנה שיש כאן הזדמנות לקיים מצווה ענקית של הצלת נפשות ועזרת ישראל מיד צר.

הפחד הזה הוא מוצדק לגמרי. בחור ישיבה שנכנס למערכת צבאית רגילה, באמת נמצא בסכנה רוחנית גדולה. הפתרון הוא לא לעצום עיניים, אלא לבנות מסגרת שתהיה "שמורה". התשובה לזה היא ישיבת ההסדר "משמר התורה". המסלול הזה אומר: אתה לא הולך ישר לבקו"ם. אתה קודם כל נכנס לבית מדרש, לומד בישיבה, בונה את עצמך ביראת שמיים, ורק אז יוצא לשירות כחלק מ"חבורה" מגובשת. כשאתה לא לבד, אלא עם החברים שלך מהישיבה, הרבה יותר קל לשמור על הרוחניות. גם בשבתות וביציאות במהלך השירות, יש לך לאן לחזור רוחנית,  אל הצוות והישיבה.

ההבדל בין סתם להתגייס לבין המסלול הזה הוא ה"הכנה". בישיבת "משמר התורה" מקבלים כלים כדי לא ליפול:

  1. קביעות בתורה: לומדים תורה באופן רחב ומעמיק. עיון ובקיאות, הלכה ממקורה, מחשבת ישראל, תנ"ך וחסידות. בונים את קומת ה ה"בן תורה".
  2. הלכה למעשה: לומדים תכל'ס איך מסתדרים בצבא – שבת, כשרות, תפילה בשטח – כדי לא להגיע למצב של ספקות או מכשולות.
  3. מוסר ועבודת המידות: בונים את האישיות כדי לעמוד בניסיונות. ההכנה הזו היא ה"שכפ"ץ הרוחני" שלוקחים איתנו אחר כך לשירות בחטיבה.
  4. בני החבורה: יותר מהכל, עצם השייכות לקבוצת בחורים שיחד עוברת את התהליך מהישיבה לשירות הבטחוני היא מחזקת כל אחד בישיבה.

כי המציאות השתנתה, ואי אפשר יותר לשקר לעצמנו. להישאר במצב של "רשום אבל לא ממית עצמו באהלה של תורה" זה לחיות בסוג של שקר, וזה שוחק את הנפש ואת היראת שמיים. מעבר לזה שזה לא מוסרי כלפי הציבור שמגן עלינו, זה פוגע בבחור עצמו. הבחירה במסלול מוסדר היא בחירה לחיות באמת, בראש מורם, במקום להסתתר ולהרגיש לא בנוח עם עצמך . לעשות משהו חיובי וראוי עבור כלל הציבור.

בדיוק בגלל שאי אפשר לסמוך על הבטחות בעל פה, המודל של "חשמונאים" בנוי אחרת. יש כאן פיקוח צמוד ואחריות. רבני הישיבה מלווים את הבחורים לתוך החטיבה ודואגים שהכללים יישמרו: תפילות במניין, שיעורים קבועים, כשרות מהודרת. הביטחון הוא בזה שאתה לא מתנתק מהישיבה כשאתה עולה על מדים, אלא מביא את הישיבה איתך לשירות, וכל זה מעוגן בפקודות ברורות . בנוסף, למרות שכרגע המצב בחטיבה שמור ומוגן. המאמצים הגדולים לכתיבה של "פקודות מטכ"ל" מוכתרים בעז"ה בהצלחה. פקודות אלו, ישמרו את המצב הרוחני בחטיבה והוא לא יהיה נתון לשינויים.

הציבור שלנו יודע להעריך איכות. היום, בחור רציני וירא שמיים שעשה שירות משמעותי ושמר על עצמו, נחשב בבתים רבים ל"מציאה" – בחור עם אחריות, עם בגרות ועם יראת שמיים עמידה. לעומת זאת, למרוח את הזמן בישיבה בלי ללמוד ("נשירה סמויה") זה משהו שמשאיר כתם ופוגע בבניית האישיות. בוגר מסלול "משמר התורה" מגיע לשידוכים כשהוא בנוי, ישר ומוערך.

צריך להבדיל בין אידיאולוגיה לבין המציאות של החיים יחד. משל למה הדבר דומה? ל"ועד בית". גם אם יש לך ביקורת על איך שהבניין מנוהל, כשפורצת שריפה אתה לא בודק מי המנהל – אתה רץ לכבות. השירות בחטיבה הוא לא הצהרה פוליטית, אלא קיום של "נושא בעול עם חברו" והצלת אחים. אנחנו חיים כאן, נהנים מהביטחון, ויש לנו חובה מוסרית והלכתית להיות שותפים בהגנה.

חטיבת חשמונאים הוקמה במיוחד בשביל בחורי ישיבות, והכללים שם ברורים וקשיחים:

  • צניעות והפרדה: אין נשים בבסיס או בשום מקום שהחטיבה נמצאת בו, נקודה. שומרים על העיניים ועל הראש.
  • סדר יום יהודי: התפילות והשיעורים הם חלק מהלו"ז הצבאי, לא "על חשבון הזמן הפנוי".
  • החברה: משרתים רק עם בחורים שומרי תורה ומצוות, ככה שהאווירה נשארת טובה ושמורה. המטרה היא להיכנס חרדי ולצאת חרדי, בלי פשרות.

הבחירה היא בין לחיות באמת לבין לחיות בטשטוש. לצד מי שזוכה לשבת וללמוד כל היום ולהמית עצמו באהלה של תורה קיים מסלול משלב,  מסלול של כבוד: לימוד תורה בישיבת "משמר התורה" שמכינה ובונה,ושירות בחטיבת חשמונאים המפוקחת. זה המסלול שמאפשר להיות שלם עם עצמך: גם לשמור על הזהות החרדית, וגם לקחת אחריות ולהיות שותף בהצלת ישראל.

דילוג לתוכן